טמפו משקאות בע"מ נ' ג`רבי

החלטה

ראשיתם של הליכים בתיק זה בהגשה לביצוע בהוצל"פ של שטר חוב חתום על ידי הנתבע.

הנתבע טען במסגרת הגנתו כי הסכים עם מר מרטי טרבלסי, שותפו בחברת "עד חצות בע"מ", המחזיקה 2/3 ממניות חברת "חנות רווחה ללא הפסקה בע"מ", שלהבטחת התחייבויותיה נמסר שטר החוב, כי יחתמו כערבים יחד ולחוד לקיום כל התחייבויות של עסקיהם המשותפים כלפי כל הספקים ולרבות התובעת.

הנתבע הוסיף וטען שהסכמה זו הובהרה לכל הספקים, לרבות התובעת ולכן בכל מסמכי ההתחייבות הוקצה מקום לחתימת כל המתחייבים לרבות מרטי, אלא שבמקרה דנן מרטי לא חתם על השטר ובהעדר חתימתו פקעה התחייבותו בשטר כמו גם התחייבות יתר החתומים עליו.

בהסכמת התובעת ניתנה לנתבע רשות להגן והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. בד בבד הוגשה בקשה לגילוי מסמכים ספציפי, שנדחתה בהחלטת כב' השופטת רבינוביץ מיום 21.10.09.

בפני בקשת ב"כ הנתבע להורות על העברת הדיון מסדר דין מהיר לסדר דין רגיל על מנת שתפתח בפניו הדרך לדרוש גילוי מסמכים מלא.

ב"כ התובעת מתנגדת לבקשה מאחר ולטענתה הבקשה לגילוי מסמכים היתה גורפת.

משצמצם ב"כ הנתבע את דרישתו לשנים 97-98 בלבד, נטען על ידי התובעת שאין בידה פרטים למעט הרשום בשטר החוב.

למעשה, הצדדים חלוקים בשאלה אם התובעת צריכה לערוך מאמצים על מנת לספק לנתבע פרטים שיועילו להגנתו, כאשר התובעת טוענת שהנתבע לא מכחיש את חתימתו בשטר וכי הנטל עליו להוכיח את טענות ההגנה. הנתבע טוען שחלוף הזמן עד להגשת התביעה, גרמה לנזק ראייתי, כך שאין בידו פרטים הדרושים לו לשם הוכחת הגנתו. במיוחד הדברים מתייחסים לשמות של עובדי התובעת שהיו מעורבים באופן ישיר בהתקשרות של חברת "חנות רווחה ללא הפסקה בע"מ" (להלן: "החברה"), עם התובעת.

תק' 214י"א(ד)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מסמיכה את השופט או הרשם הדן בישיבה המקדמית לבדוק את התאמת התובענה לסדר דין מהיר ולהעביר תובענה למסלול דיון רגיל.

תק' 214ח' קובעת שהוראות פרק ט' לתקנות לא תחול על תובענות בסדר דין מהיר, למעט תק' 102, 103 ו-119 (שאינן רלוונטיות לנושא בו עסקינן). יחד עם זאת, בעל דין שאינו נוהג כאמור בתק' 214 ח', תחול עליו הסנקציה המפורטת בתק' 114 א', דהיינו לא יוכל להגיש את המסמך כראייה מטעמו, אלא באישור בית משפט.

הכללים שנקבעו בתקנות כאמור, מחילים, למעשה את תק' 114 א' על תובענות בסדר דין מהיר, חרף העובדה שהיא מופיעה בפרק ט' לתקנות שככלל אינו חל על תביעות בסדר דין מהיר.

במקרה שלפנינו, קיימת מחלוקת בין הצדדים אם התובעת גילתה את כל המסמכים שברשותה הנוגעים במחלוקת ואם יש לנתבע זכות בהליך זה לדרוש ממנה מסמכים נוספים שלא גילתה.

כל כולו של סדר הדין המהיר נועד ליצור תשתית ראייתית מוקדמת על פיה ניתן להכריע במחלוקת במהירות וביעילות.

משעה שהנתבע עותר לגילוי מסמכים מעבר למסמכים שגולו כאמור בתק' 214 ח', למעשה, אין בידו תרופה בתקנות הדיון המהיר, פרט לסנקציה המפורטת בתק' 114 א' כפי שהזכרתי לעיל.

במקרה שלפני גם אם תופעל הסנקציה האמורה, לא יועיל הדבר לנתבע משום שאי הבאת הראיות מצידה של התובעת לא יעמוד בעוכריה, כי אם בעוכרי הנתבע הנושא בנטל.

הרי הנתבע מבקש שהתובעת תגלה את שמותיהם של עובדיה, אשר עמדו בקשר עם החברה ועימו בתקופות הרלוונטיות, וזאת על מנת לזמנם כעדים מטעמו.

אם התובעת לא תגלה את האמור, עלול הנתבע להכשל בהוכחת גרסתו כי נמסרה לעובדים הנ"ל הודעה בדבר החובה להחתים את כל השותפים על שטרי החוב וכי הדבר היה על דעתה.

הליך הדיון המהיר, כפי שתואר לעיל, מונע מהנתבע לעתור לגילוי מסמכים נוספים לאלה שגילתה התובעת בתצהיר גילוי המסמכים שלה.

סברתי כי מן הראוי להעביר את הדיון לסדר דין רגיל, על מנת לאפשר לנתבע להגיש בקשה בהתאם לתק' 117 לתקנות, ולהותיר את שיקול הדעת לביהמ"ש שידון בתביעה באשר לשאלה אם יש להורות לתובעת לגלות ולאפשר עיון במסמכים נוספים.